#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תרסב. מדוע אין עושים 1) משט""ח על מאה שני שטרות על חמישים 2) משט""ח על מאה שטר אחד על חמישים באופן שהמלוה אומר שנפרע חמישים? "	"1) תקנו חכמים שלא ישנה שטרו מכמות שהיה שכך נח למלוה וללוה.נח למלוה כדי שיכוף את הלוה לפורעו. נח ללוה שיוכל לפגום את שטר המלוה כשיפרע חמישים ויחייב את המלוה שבועה. וכתבו התוס' (ד""ה עבידו) שהגמי יכלה גם לומר שלא עושים מהחשש שיבואר ב-2) וחידשה שאין עושים אפיי יודעים שלא נפרע.<br>2) שחוששים שפרע לו את החוב וביקש את שטרו וא""ל שאבד וכתבו לו שובר, וכשיוציא המלוה את השטר של חמישים יאמר שהשובר של המאה הוא על הלואה אחרת."	בבא בתרא קעב. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תרסג. בשטרי אקנייתא אם יודעים יום הקנין כותבים אותו ואם לאו כותבים את היום שעומדים בו. באלו שטרות מדובר ובאלו לא ומדוע? 	"דעת הרשב""ם (ד""ה להנך) והתוס' (ד""ה אי) שמדובר בשטר מתנה שלא כתוב בו אחריות ולכן לא יבוא לידי מכשול לטרוף מהלקוחות של הנותן שמזמן הקבין עד הכתיבה, ומדובר גם בשטר מכירה שכתוב בו אחריות וגם בזה אם יטרוף מלקוחות מזמן הקנין עד זמן הכתיבה כדין הוא עושה משום שבמכירה אדם קונה בפרהסיא ויש לה קול ולא היה ללקוחות שלאחריו לקנותה. וכתב הרשב""ם שאין מדובר בשטר הלואה שיש בו אחריות שבזה אם יכתבו את זמן ההלואה הוא שטר מוקדם ופסול שרק העדים החותמים על השטר הם אלו שמוציאים את הקול.<br>דעת ר""ח שכשהיה קנין על ההלואה יש שעבוד נכסים מזמן הקנין ואף שעדיין לא כתבו את השטר <sup>שלט</sup>, ולכן פירש שמדובר גם בשטר הלואה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>שלט.  כתב הרשב""א שמשעת קנין יש קול וכן פי' רש""י בפ""ק דב""מ.</span>"	בבא בתרא קעב. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תרסד. שטר שכתוב בו אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה, אמר רב הונא ממך אפילו מריש גלותא. מה פירוש דברי רב הונא? (3) 	"רשב""ם פירש שלא יגבו ממנו שאולי מריש גלותא או מאדם אחר נפל ומצאו זה. והתוס' (ד""ה מי נך) פירשו שרב הונא הסתפק<br>דממך הוי לשון הבל שמשמעו אפיי מריש גלותא והוא הרי אינו רגיל להלוות כלל ולכן לא יגבו בו, או שהוא לשון טובה ויגבו בו. עוד פשט כתבו התוס' (בד""ה אבל) שרב הונא הסתפק אם גובה בו דמשמע שדעתו להקנותו לכל מי שימצא בידו ואפילו לריש גלותא אף שאין רגיל להלוות ויודעים שלא הלווה לו, או שממך משמע דוקא לאותו שנתן לו וכיון שחוששים שנפל מהמלוה וזה מצאו לא יגבה בו."	בבא בתרא קעב. -קעב: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תרסה. האם חוששים לנפילה? 	"לרבה בכל אופן אין חוששים לנפילה. לאביי לנפילה דחד לא חיישינן אבל לנפילה דרבים חיישינן. והיינו לרשב""ם שמצאו אדם באותו שם לא חיישינן, אבל שמצאו שום אדם שהוא מהרבים בעולם חיישינן. לר""ח שנפל לאדם ששמו כשם המוצא לא חיישינן שהיה צועק ומבקשו, אבל שנפל לאחד מהרבים בעולם ואין יודעים מי הוא חיישינן. לתוס' (ד""ה לנפילה) שנפל לאדם ששמו כשמו אין חוששים, שנפל לאחד מהרבים בעולם חיישינן."	בבא בתרא קעב: ותוס'		
